חג שבועות חגים נגישים טורים נגישים

להכיר אנשים עם מוגבלות ולשבור את חסם החסד

"רות בשדה בעז", ציור מאת Julius Schnorr von Carolsfeld
לרגל חג השבועות מובא מדרש, עם תובנות של הגב' יונית אפרתי (נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות) מהן אנו למדים, כי; ההכרות בין אנשים ללא מוגבלות לאנשים עם מוגבלות, היא זו שיכולה להביא לחברה המכילה את כל גווניה; "הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר-עָשִׂית אֶת-חֲמוֹתֵךְ, אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ; וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ, וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ, וַתֵּלְכִי, אֶל-עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם..." כלומר, אני רואה בך אדם עם אישיות, עם ערכים, ההכרות הזו שוברת את חסם האחר, שוברת את חסם החסד והרחמים.

"רות בשדה בעז", ציור מאת Julius Schnorr von Carolsfeld | צילום: ויקיפדיה

"רות בשדה בעז", ציור מאת Julius Schnorr von Carolsfeld משנת 1828 | צילום: ויקיפדיה

בחג שבועות אנו קוראים את 'מגילת רות' הידועה כ'מגילת חסד'. התפיסות המודרניות בתחום 'המוגבלות', לוקחות אותנו אל 'שוויון הזכויות'. חשוב לראות איך אנחנו כחברה יוצרים איזון בין החסד, שגורם לנו כחברה לא לזנוח, לא להתעלם מן הזקוק לנו, אל המקום בו אנחנו רואים בכל אדם, אדם עם עולם חיים שלם, תכונות, חלומות ורצונות משלו. השווה לנו ככל אדם, מעצם היותו אדם.

רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל נגישות-נט' ב’פייסבוקאו ב’טוויטר'

רות עושה חסד עם נעמי, כאשר מחליטה לחזור עמה אל ארץ יהודה, אך סיטואציה זו שמה אותה במקום של זרות, אי שייכות, ואף עוני. בסיטואציה זו, רות נזקקת לחסדי הסביבה. התפיסה היהודית הבסיסית של חסד לא מזניחה את העני ורות, יוצאת ללקט שיבולים.

כאשר בעז רואה את רות הוא פונה אל נעריו: מי הנערה הזו, והם משיבים לו: נערה מואביה אשר שבה עם נעמי ממואב, באה ללקט שיבולים.בעז ששומע זאת חורג מהאפשרות ללקט ומציע לה ללכת עם נערותיו ואף לשתות מהמים ששואבים נעריו.

מה גרם לשוני ביחסו של בעז?- זו גם שאלתה של רות, שבתוך ניסוח שאלתה מכוונת לתשובה; "וַתֹּאמֶר אֵלָיו, מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי–וְאָנֹכִי, נָכְרִיָּה" – כלומר; כאשר מכירים את האדם רואים בו כ'אדם' ולא כ'אחר', לא כ'נוכריה'.

ואכן בעז, רואה ברות לא רק נערה מואביה, אלא נערה עם אישיות, נערה עם אופי. ועונה לה; "ביררתי עליך, אני יודע שעשית חסד עם נעמי…".

"הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר-עָשִׂית אֶת-חֲמוֹתֵךְ, אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ; וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ, וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ, וַתֵּלְכִי, אֶל-עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם…" כלומר; אני רואה בך אדם עם אישיות, עם ערכים, ההכרות הזו שוברת את חסם האחר, שוברת את חסם החסד והרחמים.

כמאמר רבי פנחס שפירא מקוריץ (תפ"ו, 1726 – י' באלול תקנ"א, 1791) שהיה מתלמידיו הקרובים של הבעל שם טוב, מגדולי אדמו"רי החסידות במאה ה-18; "בכל אדם, יש דבר יקר שאינו נמצא בשום אדם אחר", והדרך לראות זאת היא רק לראות בו כאדם, להכיר אותו ולגרום לו לחוש כאדם שווה ערך.

אותה ההכרות השוברת את הקטלוג כאחר וגורמת לבעז לראות ב-רות אדם – היא המאפשרת את ההשתלבות האמיתית שמביאה בהמשך המגילה לנישואין בין רות ובעז ובהמשך השושלת למלוכה.

ההכרות בין אנשים ללא מוגבלות ל'אנשים עם מוגבלות', היא זו שיכולה להביא לחברה המכילה את כל גווניה.

חג שמח!

מובא באדיבות נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – היחידה במשרד המשפטים אשר פועלת למניעת אפליה ולקידום השתלבותם של אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית.

מצאתם טעות בכתבה, זה לא נגיש! לחצו כאן ספרו לנו ונעשה הכל כדי לתקן.

About the author

יונית אפרתי

• כותבת המדרש היא הגב' יונית אפרתי, משמשת מנהלת תחום שילוב בקהילה של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. היחידה במשרד המשפטים אשר פועלת למניעת אפליה ולקידום השתלבותם של אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית.

Add Comment

Click here to post a comment

Topics

[table id=2 /]

פייסבוק