למה הפגנות הנכים נכשלות לרוב בכישלון חרוץ

ארגון הפעולה של הנכים, כשל כישלון צורב והמהדהד, נוסף השבוע (ביום שלישי, 14.06.16), כשביקש לקיים עצרת מחאה בסימן; "קיום צוואתו בחיים של דיוויד סיל, זכרונו לברכה" בשעה; 16:00 בקרית הממשלה בעיר תל אביב בעצרת-הפגנה שאמורה להיות "אם ההפגנות של הנכים" זאת על רקע הצלחת הזוטא לפני כחודש (מאי 2016) כאשר כשלוש מאות (300) נכים, הפגינו בצומת הקריה רחוב קפלן-דרך בגין בעיר תל אביב, בדרישה להעלות את קצבת הנכות לגובה שכר המינימום. היה נדמה, כי השבוע, יתגייסו ויגיעו לפחות כמה אלפים. גם קריאתו ואזהרתו כמעט בנימה נואשת אז שאינה שונה כיום שלא צלחה בלשון המעטה, של יו"ר מטה הפעולה של הנכים בישראל, מר קובי כהן, כי; "שנייה לפני שיהיה מאוחר וניתקע לעוד שנים של מצוקה, אספו את הכוחות שלכם והפנימו; זו ההזדמנות האחרונה לעשות שינוי והמאבק תלוי בנוכחות של כל אחד מכם בהפגנה…".

■  רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’נגישות-נט' ב’פייסבוק'  או ב’טוויטר'.

לכישלון המהדהד הזה, מתלווה השאלה המציקה והמעיקה למה הפגנות הנכים ובעלי המוגבלויות נכשלות כישלון חרוץ, בכל פעם, על כך, יש תשובות רבות צודקות יותר ופחות. נכון היו ימים בשלהי שנות ה-70 וראשית שנות ה-80 של מה שכונה; "מדקים את החגורה" ו-"משוגעים תרדו מן הגג"  (שר האוצר, יגאל הורביץ) – על דרישות כספיות של הציבור, בכלל, לעתים, אני חש, כי לא מדובר במצוקה כלכלית באמת, אלא ביד מכוונת ומדיניות של של ממש על ידי נערי וכלכלני האוצר לשימור העוני של אנשים עם מוגבלות במדינת ישראל וברצון להקפיא את עדכון קצבאות הביטוח הלאומי, שלא לדבר הדרישה הצודקת והמינימליסטית על השוואתם לשכר המינימום, הדחייה וההתעלמות של האוצר והממשלה, זה כבר מחליא ויתר מזה, מחריד ומטריד אותי אותי מאד מאד.

אין כל ספק וויכוח, כי מצבם הכלכלי של אנשים עם מוגבלות בישראל הוא מן הקשים ביותר בקרב מדינות המערב והוא בעל השלכות מרחיקות לכת לא רק על חייו של האדם עם מוגבלות ומשפחתו אלא על החברה הישראלית בכלל.

על פי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש בישראל כ- 1,6000,000 אנשים עם מוגבלות. הרי ברור, גם כי הכנסתם של מרבית האנשים עם מוגבלות היא נמוכה מאד מהכנסתם הממוצעת של הישראלים בלא מוגבלות ומגיעה לעתים גם ל-35%. הסיבה העיקרית והבולטת היא סכום הקצבאות שהנכים ובעלי המוגבלויות מקבלים, וכן בשיעור המועסקים הנמוך מקרבם.

בדרך מאבקם של כלל הנכים ובעלי המוגבלויות הם יוצרים לעצמם תדמית רעה כשהם בוחרים; "לחייך למצלמות על רקע מצבם העגום ו… להשמיע את קולם הנִחַר לחסום צמתים מרכזיות בשעות העומס וגורמים לאזרחים תמימים ובריאים שחלקם אף מזדהה במאבקם, אי נעימות עיכובים בצמתים, סבל ובזבוז זמן.

מי זה הגאון הזה, לעזאזל. שבחר בטקטיקת מאבק שכזו. מבחינתי מדובר בטמטום מושלם, עזות מצח וחוצפה ואעצור כאן בהענקת תוויות מפאת כבודם של בסופו של דבר אחי לצרת המוגבלות. פניתי אל מספר אנשים בהם גם לא נכים, חברי בדף הפייסבוק הפרטי שלי, להסביר, לנמק ולהעיר, למה לדעתם בכל פעם שהפגנות הנכים ובעלי המוגבלויות בישראל, המנסים "להרים ראש" ולהיאבק בזכותם לשיפור תנאי מחייתם, הם נכשלים כישלון חרוץ ומהדהד.

תגובות:

█ אברהם רואש: "הריבוי והפיצול בארגוני הנכים"

מר אברהם רואש, נכה שיתוק מוחין, תושב נתניה, המוכר על-פי עברו כפעיל חברתי. כיום משפטן, סטודנט לתואר שני ומתמחה בעיריית נתניה. למר רואש, יש דעה מגובשת ומוגדרת; "כישלונם של הנכים במאבקים מן הסוג הזה, טמון, לטעמי, בראש ובראשונה בשל העובדה שקהילת הנכים "התברכה" ב-ארגונים רבים ו… ביושבי ראש מרובים.

מר אַבְרָהָם רוֹאָשׁ, הפועל למען הקהילה כבר שנים רבות, מדגיש בדבריו ומתריע, כי; "כל עוד לא תקום הנהגה אחת אשר לה מחוזות וסניפים, לא זו בלבד שלא נדע לאן פנינו, אלא שגם הגורם המתדיין עמנו, גם אם הוא כבר "כולו אֹזֶן" אין הוא יודע לאיזה פֶּה להקשיב".

"אין לי ספק שכוונתם של ארגוני הנכים, רצופה כוונות טובות, אבל נדמה שחרף כל המאמצים, המציאות בשטח מלמדת שחייבים אנו לחשב מסלול מחדש.

אני נגד ההפגנות של הנכים במתכונתם הנוכחי. אסור לנו לדרוש זכויותינו בטענה למסכנות ובכיינות, אנו צריכים לדרוש את זכויותינו, כי זו זכותנו כמו כל זכות אחרת הניתנת לכלל האזרחים. נכון שבמידה מסוימת אנו דורשים תנאים מיוחדים, אבל תנאים אלו הם נגזרת ל 'תרומה החברתית' אותה אנו תורמים. בהפגנות זה צריך להיות הדגש. סיכם מר רוֹאָשׁ.

█ גולן לקס; "גופי הנכים לא מלוכדים פוגעים במאבק הנכים"

בעליו של העסק "גולן לקס-רעיון שמתגלגל קדימה, ע"מ" הוותיק מזה כ-7 שנים הוא מר גולן לקס, בעל רקע וניסיון עשיר בתחום הנגישות, כיום משווק ויבואן בלעדי של היצרנים המובילים בעולם בתחומם מארה"ב וצרפת, למתן פתרונות יצירתיים באיכות גבוה ומחיר משתלם בתחום מוצרי השיקום והנגישות.

מר לקס, מנהל שותף בהתנדבות בשלוחה של 'נגישות ישראל' בעיר חדרה, טוען כי להערכתו, כי; מיעוט הנכים שיש להם כוחות נפשיים ופיזיים, יוצאים לעבוד ו"אין להם זמן" להפגין.

זאת ועוד; לאף אחד לא אכפת. למרבית הנכים, אין כוח פיזי ונפשי להיאבק על הזכויות שלהם. וגם גופי הנכים לא מלוכדים פוגעים במאבק הנכים".

█ חן קפלן: "הריבוי והפיצול בארגוני הנכים"

חן קפלן בן 31 מהעיר רמת גן, איש אשכולות; עורך דין ומורה בהכשרתו, בוגר תואר שני במשפטים ובהוראה. הפועל באינטנסיביות במספר מסגרות בנושאים של סיוע לאוכלוסיות מוחלשות, קידום בעלי מוגבלויות ו-עריכת דין קהילתית.

בין היתר משמש, קפלן, חבר בוועדה הארצית של לשכת עורכי הדין לקידום זכויות של אנשים עם מוגבלויות, עורך דין מתנדב ב'עמותת נכים למען נכים', ומנהל ומייסד 'נגישה' הקבוצה לאיתור ומיפוי מבנים נגישים עבור ציבור בעלי המוגבלויות השונות במדינת ישראל.

קפלן; "הייתי מחלק את התשובה לכמה חלקים. קודם כל הייתי בוחן הצלחה של הפגנות בישראל ככלל, ולאחר מכן, מתייחס להפגנות הנכים בפרט. אדגיש, כי ההפגנות המוצלחות בישראל מקום המדינה ועד היום עסקו ברובן בנושאים ביטחוניים ולא בנושאים כלכליים.

גם המחאות החברתיות של שנת 2011 , לא גרמו לשינוי משמעותי בתחום הכלכלי. מצד שני, זכורות לי מהעבר הפגנות נכים מוצלחות, להערכתי הן התקיימו בתחילת שנות האלפיים.

בנוגע להפגנות הנוכחיות המנסות להיטיב את מצבם של הנכים על ידי השוואת הקצבה לשכר מינימום. אני מאמין שאין מספיק מפגינים שיוצאים אל הרחובות בכדי לחולל שינוי.

בנוסף, נראה שהרעיון עדיין לא חלחל לרוב חברי הכנסת, בכדי שיצביעו בעד העלאת סכום קצבת הנכות". סיכם מר קפלן.

█ עליזה ערבה; "אין מנהיגות אקטיבית ויוזמת"

עליזה ערבה, היא אישה נכה תושבת חדרה, בעל דעה ופעילה ברשת החברתית פייסבוק, יש לה דעה מגובשת ומוצקה, אך היא משתדלת להעביר ביקורת בונה, מתוך הבנה, כי אלה שמנהלים את המאבק, רוצים בטובת ציבור כל הנכים בארץ ובטובתה; "אך לצערי, ארגוני הנכים על כל כל שמותיהם אינם ולא מעבירים מסרים נכונים לעצמם ולציבור.

ארגוני הנכים גם לא מדברים על צרכים שלהם. הגב' ערבה, יודעת לציין היכן נמצאת נקודת התורפה; "לדעתי הכישלון בהסברה, נובע מן העובדה, כי בשנים האחרונות לא נמצאה עד עכשיו כל מנהיגות אקטיבית ויוזמת" אשר תוכל לחולל את השינוי המיוחל ל'ארגוני הנכים' ולשיפור תנאי מחייתם.

█ פרופ' יחיאל לימור; "הגודל (מספר המפגינים) כן קובע…"

פרופסור יחיאל לימור, מרצה בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב וממייסדי ומרצה בביה"ס לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן, חושב, כי התשובה על השאלה, היא פשוטה ועצובה גם יחד. הפגנות כמעט ואינן זוכות לסיקור תקשורתי, אלא אם כן (דוגמה); משתתפים בהן רבבות אנשים; ההפגנות גולשות מאירוע שקט לאירוע אלים (כולל סגירת רחובות לתנועה), ההפגנה, איננה אירוע לא-אישי אלא מוצג מזווית הסיפור האישי של נכים. תהליכים ותופעות אינם, בדרך כלל; סיפור תקשורתי.

פרופסור לימור, מוסיף ומדגיש, כי; "התקשורת אוהבת סיפורים אנושיים. לכן, צריך חשיבה נכונה של יחסי ציבור, כדי לדחוף סיפורים כאלה לתקשורת ובאמצעותם להציג את הבעיה".

█ קובי כהן; "השאלה הזו צריכה להיות מופנית לראש הממשלה ולא לציבור הנכים"

יו"ר ארגון הפעולה של הנכים (ע.ר) מר קובי כהן, שנראה כי כוחותיו כלו, השיב בעניין מדוע המאבקים כשלו עד כה, כי; "ממשלות ישראל לדורותיהם, לא מצאו לנכון להעמיד את נושא קיומם של הנכים במקום ראוי באג'נדה שלהם.

"חמור מזה" – מוסיף טוען מר כהן; "הממשלות לדורותיהם התעלמו מ'חובתם המוסרית – חברתית' לשמש מגן וחוצץ להגנת קיומם של ציבור הנכים השקוף ולהגן על מתמודדי פגועי הנפש, אנשים בספקטרום האוטיסטי, ופגועים קוגניטיביים הופקרו".

לסיכום באמצעות דוברת הארגון, הגב' כנרת הראל, טען, מר כהן, כי השאלה הזו, צריכה להיות מופנית אל ראש הממשלה ולא לציבור הנכים". סיכם יו"ר ארגון הפעולה של הנכים מר כהן.

█ סיכום; הנחישות של הנכים ובעלי המוגבלויות אינה מוטלת בספק וספק אם תהיה בעתיד

לקושיה למה בכל פעם הפגנות הנכים ובעלי המוגבלויות – נכשלות כישלון חרוץ – יש הרבה תשובות צודקות יותר ופחות, אך על דבר אחד אין ויכוח, הנחישות של הנכים ובעלי המוגבלויות אינה מוטלת בספק וספק אם תהיה בעתיד, כל שנותר להם זה רק לשנות / להחליף את הארגון והטקטיקה של ההתארגנות למשא ומתן עם נציגי הממשלה ודרך ארגון הפגנות הנכים להשגת תוצאות טובות יותר. אשמח לקרוא כאן גם את דעתכם.

■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נגיש! לחצו כאן ספרו לנו ונעשה הכל כדי לתקן.